רוצה לשאול אותכם חברים,

מה לדעתכם יותר חשוב,

מכירים את ההתלבטות הזו שאף מתחרזת כ"כ יפה?

אני רוצה לקשור את השאלה הזו איתכם לנושא של תזונה בריאה,

למרות שאני חושבת שזה רלוונטי להרבה תחומים אחרים בחיים.

ואני רוצה להביא זו מזווית מענינת של הרמב"ם.

הרמב"ם, למי שלא יודע,

מעבר להיותו איש הלכה גדול,

גם היה גדול הרופאים לפני כ- 800 שנה,

חי בספרד, עבר למצריים,

ולימד באוניברסיטה של קהיר,

בנוסף להיותו הרופא של הארמון המצרי.

ומה דעתו על הנושא הזה של כמות ואיכות,

בהקשר של המזון שאנו מכניסים לגופינו?

לפני כן, קצת ביולוגיה…

כשהסוכר נכנס לגוף דרך המזון,

לוקח לו זמן מה עד שמגיע לדם,

ואז הוא עובר למוח שמאותת על תחושת שובע,

לכן אנשים אוכלים מהר,

כי תחושת הרעב לא נעימה,

וכך ממלאים את הקיבה,

ואוכלים פי 3 ממה שהגוף צריך.

זה יוצר כמה בעיות:

* האוכל מתחיל להתעפש ולתסוס,

ויש הרגשה לא טובה בבטן של מלאות, גזים וכבדות.

* הקיבה נחלשת במהלך הזמן כתוצאה מזה (זו רק אחת הסיבות),

בעיקר מגיל 40 ומעלה, אם האדם לא אכל נכון במשך שנים.

לכן המלצתו של הרמב"ם,

שאדם יאכל 2/3 מכמות האוכל שגורמת לו לשבוע,

ואז לא רק שהאוכל לא יחליש אותו, אלא אף יחזק אותו ,

כי לקיבה שהיא עשויה משריר,

יהיה את הכח הטבעי שלה ע"י הפריסטלטיקה (התנועתיות) לעכל את המזון,

ולהמשיך להוריד אותו הלאה במערכת העיכול,

וכך האוכל לא יישב ויתסוס וירקב בה.

לדעתו לא צריך להגביל את כמות המזון,

אבל!!! לאכול לאט, וללעוס את המזון, עד שהופך לנוזלי,

וכך קל יותר לקיבה לעכל אותו, ולפרק אותו,

ואז כתוצאה משתי פעולות אלה,

האדם יאכל ממילא פחות כמות,

וירגיש יותר אנרגיה מהמזון.

החידוש שלו, לפחות מבחינתי, הוא בדבר הבא שאמר:

שאם אדם אוכל כמות מתאימה,

ואפילו מאכלים שהם מזיקים,

לא יזיק לו כמו שאוכל כמות גדולה "ומפוצץ" את הקיבה וכך מחליש אותה,

אפילו אם אכל מאכלים טובים ומזינים!

האמת, כמו בכל דבר בחיים לטעמי.

כשאנו לוקחים מהעולם רק מה שאנו צריכים,

טוב לנו!

אם זה בגוף ואם זה בנפש,

ואז נהיה בשמחה.

כשהאדם לוקח מעבר,

זה כבר מותרות!

וזה מביא לעצבות ודיכאון,

ובמקרה שלנו לנזק בגוף, שמתבטא בליחות ועיפושים שהגוף מייצר.

רק בריאות ושמחה לכולם