הרבה פעמים שמעתי את צמד המילים והמשפט:

שהמתנה היא מתנה.

עוד מלימודי התזונה ההוליסטית שלי במכללת מהות.

שהרעיון הוא,

וזה הבסיס עליו נשענת הרפואה המשלימה,

שבניגוד לקצב המהיר של העולם המערבי,

והציפייה לקבל פיתרון כאן ועכשיו,

למצבים כמו ריפוי הגוף,

שהקצב שלו איטי יותר מהקצב המהיר שאנו חיים בו,

הפיתרון מגיע אחרי המון סבלנות,

ואחרי תהליכי עומק טבעיים שהגוף עובר

(אם לא מפריעים לו)

ומבלי שרואים זאת על פני השטח בהכרח.

גם בנפש שלנו זה כך,

לפעמים כדי להגיע לשיא הפריחה שלנו,

להבין דברים שקורים לנו,

צריך סבלנות,

המתנה רבה,

אולי לעשות עוד שינוי קטן שעוד לא ניסינו,

ואז זה קורה. משהו מתחיל לזוז.

אז עכשיו אתם מבינים,

למה התמלאתי שמחה,

אחרי שנתיים ואולי יותר,

שעציץ הסחלב שלי פתאם פרח.

שנתיים אני משקיעה את הנשמה,

להשקות אותו לפי ההוראות עם מים מיוחדים,

מזיזה אותו אולי לפינה אחרת שיש בה יותר אור,

וכלום לא קורה… נאדה….!

ככ לא האמנתי בו כבר,

שגם לגנן שאמר לי שהוא יפרח, אמרתי, עזוב הוא כבר שנתיים לא פורח.

אבל לאחרונה לקראת ראש השנה משהו זז,

ובמיוחד הבוקר לקראת יום כיפור, הוא פשוט פרח במלוא עוזו.

אחרי שלאחרונה שיניתי לו שוב את המיקום,

והזכיר לי שהמתנה היא מתנה

אז חברים,

בבוקרו של יום הכיפורים השנה,

יום של סליחה וניקיון הנפש ״והשולחן״,

מכל ״הלכלוכים״ שצברנו השנה,

יום שכ״כ שונה מכל יום כיפורים שהכרנו אי פעם,

שאין לנו מושג למה דברים קורים כמו שקורים,

אאחל לכולנו שההמתנה הזו שמרגישה כמו נצח וללא תוחלת, ומייאשת, ועם השאלה מתי נחזור לפרוח כמו שעשינו בעבר, תהיה קצרה ומרפאת.

גמר חתימה טובה לכולם